ארכיון חודשי: ספטמבר 2012

אבודים במסורת\ קרן טליאס


 

יום כיפור שוב מגיע עלינו לטובה, הרחובות שקטים, ילדים צוהלים ברחובות באופניים, בגבעתיים בה אני גר גיליתי משהו שלא נתקלתי בו בתקופתי בתל אביב, כמויות של הורים שהופכים את היום לפיקניק מדומה, פותחים כיסאות מתקפלים ברחובות ומשקיפים על הפסטוראליות הנעימה. מגניב. בכנות, אני מת על היום הזה, מבחינתי היה צריך להפוך אותו לחובה פעם בחודשיים.

וזה כמובן גם היום של המסורתיים המתענים. מספיק להציץ בפיד בפייסבוק כדי לשמוע אותם משווים רשמים: "אתה צם? אני צם, אני צמא, אני רעב, אוף אני רעבה, שתיתי מים, אכלתי אקמול, מותר אקמול? מתי נגמר?

אני לא מדבר על אנשים דתיים שצמים כדי לטהר את נפשם ממה שלא יהיה שהצום אמור לטהר. מבלים את יומם בבית הכנסת ומתפללים, כי יש אלוהים וזה מה שהוא רוצה. אוקיי, אני לא מאמין באלוהים, אבל אם אתה מאמין באלוהים ואתה חושב שזה מה שהאלוהים שלך רוצה, לך על זה בפול פאוור. אני מדבר על אנשים שצמים כי זה מסורת. אלו אותם אנשים שלא היו בבית הכנסת כבר שנים, שלא קמים בבוקר להניח תפילין, שלא קראו בתנ"ך מאז התיכון ובכל זאת מנשקים מזוזות, אוכלים כשר בבית אבל אוכלים כל-מה-שהם-יכולים מחוץ לבית (והמקצינים אוכלים טרפה רק כשהם בחו"ל, שם אלוהים לא רואה), אלה שמעשנים אבל לא בשבת, ולפעמים מדליקים נרות .

כשתשאל אותם למה הם עושים את כל הדברים הללו אם הם לא דתיים, הם יענו בגאווה "אני מסורתי" שזה לרוב מלווה בארשת של "אני מה שמחזיק את העם היהודי מלוכד מאז בריאתו". אם תלחץ עליהם סיכוי סביר שתקבל הרצאה על "כוחה המופלא של המסורת": זה מה שמבדיל אותנו מכל העמים, המנהגים שלנו וכמה חשוב להיות מובדל מכל העמים אחרת איך יזהו אותנו? היה רעיון של טלאי צהוב למטרה זו פעם, אבל אנשים רעים הרסו את הרעיון הזה לכולם לנצח.

ואכן מסורת היא דבר חשוב, היא תורמת לתחושת שייכות שהיא צורך בסיסי של כל אדם, היא יוצרת תחושת המשכיות שמקנה אשלייה (נחוצה) של יציבות ובכלל, מה אני רוצה מהם? מה יש לי נגד מסורת?

אני מאמין שמסורת היא אחד המכשולים הגדולים שלנו כעם וכמין אנושי. מסורת מבוססת בעצם על זה שההורים שלי עשו דברים שאין להם שום משמעות ולכן גם אני עושה את זה בלי ממש לחשוב על מה שאני עושה ולמה.

אני מאמין שאחת המעלות הגדולות שלנו כגזע היא העובדה שאנחנו יכולים לשפר את עצמנו כל יום מחדש – לחשוב על מה שאנחנו עושים והאם זה טוב לנו או רע לנו, לחשוב על הדרך שבה אנחנו פועלים ולהעמיד אותה למבחן כדי לראות האם דרך זו עובדת או שכדאי למצוא דרך יעילה יותר לעשות זאת.

ברגע  שזה שההורים שלך עשו משהו הופך לסיבה לגיטימית ומקודשת לזה שגם אתה תעשה את המשהו הזה, אנחנו מקדמים פה צורת מחשבה שהביאה להרבה בעיות בעבר. יש דוגמאות  רבות למסורות שהמיטו אסונות ובגלל זה בוטלו. אני מניח שהדוגמה הפופולארית ביותר היא מונארכיה.

מונארכיה מבוססת על זה שמהרגע שהמלך נבחר, בניו הם באופן אוטומאטי המועמדים להחליפו כאשר ימות.

זה היה נשמע מצויין פעם, האבא הוא מלך טוב, הוא בודאי חינך את הבן שלו להיות מלך טוב, ולכן זו מסורת טובה.

אלא אם כן המלך המדובר היה כל כך עסוק בלמלוך שהוא לא חינך את הבן שלו בכלל, כנראה שהפקיד מטלה זו על מישהו בחצרו. בין כל הבנים תמיד תהיה מלחמה על מי יירש את האב וכך יוצא שילדים אשר גדלו עם כפית זהב בפה והיו עסוקים רוב חייהם בתככים משפחתיים לגביי ירושת הכתר, קיבלו יום אחד מלוכה ללא קשר לאופיים המפונק וחסר התועלת, רק כי "זו המסורת".  רוב עמי העולם הבינו בשלב מסויים כמה חסרת תועלת שיטה זו ועברו לשיטות שלטון חדשות.

אז האם אני נגד מסורת באופן כללי? האם צריך להימנע מלעשות דברים שההורים שלי עשו רק בגלל זה שההורים שלי עשו? בכלל לא. אנחנו יצורים שבטיים ואחת הדרכים שלנו לבטא את זה היא מסורות למיניהן, אבל אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאנחנו לא עושים את זה מסיבות דתיות ( שכן אני בספק שאם יש אלוהים הוא רואה לטובה את האנשים שיודעים את כל הדרישות שלו אבל מוכנים לקחת על עצמם רק את מה שנוח), אז בהחלט ראוי שנבחן מחדש אילו מסורות אנחנו שומרים ואילו לא.  אפילו אם אנחנו רוצים לשמור על מסורות "יהודיות" באופיין – לא יותר הגיוני שנבחר מסורות יהודיות שתורמות לנו ולחברה בצורה מסויימת? הרי בתנ"ך, על נפלאותיו ועוונותיו, ישנן מסורות מצויינות כגון תרומה לעניים, מתן בסתר, כבוד בין אדם לחברו, ביטול שנאת חינם, לא תרצח, לא תשקר, ועוד רבות וטובות, אז דווקא לנשק משקופים זה מה שאימצנו? בכנות, כמה אנשים אתם מכירים שבאמת יודעים למה מנשקים מזוזה ומה בכלל יש בפנים?

 

 

 

 

מודעות פרסומת
מתויג , , , , , ,