נשמה \ קרן טליאס

המילה נשמה היא מילה כל כך יומיומית שאנחנו לעיתים נדירות חושבים על המשמעות שלה. נשמה הפכה להיות שם נרדף לכל מה שאנחנו רואים טוב בנו, באחרים, וגם רע אצל אנשים מסויימים. "הוא נשמה טהורה", היא כולה נשמה" "הנשמה שלו שחורה". הרבה מאיתנו נותנים דרור לפילוסוף הפנימי שלנו במחשבות על גלגול נשמות, טיהור הנשמה ועוד אינסוף הגיגים הקשורים בנושא.

אז מהי בעצם הנשמה? היכן היא יושבת? האם האני מורכב מהגוף הפיסי שלי או מהנשמה שבפנים?

האם באמת יש הבדל ביניהם?

באלפיים שנים האחרונות, המין האנושי למד לא מעט על הגוף שלנו, אין היום מילימטר רבוע בגוף שלנו שלא הוצאנו, פירקנו, החלפנו, החזרנו ובחנו בעזרת אינסוף כלי ניתוח, כמו ילד עם צעצוע חדש. טרם נתקלתי ברופא שאמר "הוא במצב קשה, אנחנו צריכים השתלת נשמה דחוף!" . אם נפתח ספרי אנטומיה לא נמצא פרק על  ה"אנימה" (נשמה בלטינית). האם יכול להיות שהנשמה החמקמקה לא ניתנת למדידה על ידי כלים מדעיים?

יקומו אלו שיגידו "אתה שבוי במחשבה מדעית ולכן לא יכול לראות את התמונה הגדולה". אולי, אבל מי כן יכול?

הרבה אנשים המגדירים את עצמם רוחניים במיוחד טוענים שהם לא רק יכולים לראות את הנשמה, אלה לתקשר ולרפא אותה.  אבל כמה קשה זה להגיד שתיקנת משהו שרק אתה יכול לראות? המלך עירום משהו….

אז למה אנחנו כל כך נדבקים למושג הזה?

אני אולי נאיבי, אבל אני מאמין שרובנו רוצים להרגיש שאנחנו טובים, אבל איך אנחנו יכולים למדוד את זה? אם אני חכם, זה כנראה קשור למוח שלי. אם אני חזק, זה כנראה קשור לשרירים והעצמות שלי. ואם אני טוב זה כנראה קשור ל…?

אין ספק שסופרים ומשוררים רבים תרמו לרומנטיזציה של המושג, נשמה היא דבר קסום, ואם ניקח מהמין האנושי את הנשמה שלו, הרי אנחנו יצורים פחות קסומים, יש פחות סיכוי שהנשמה שלי תתגלגל, או תעלה לשמיים, או תיאסף אל מפלצת הספגטי הכל יכולה. האם זה באמת ככה?

אני מאמין, כמו רבים אחרים, שהשיטה המדעית לבחינת העולם סביבנו היא השיטה שהביאה לתוצאות הכי מדוייקות עד היום. אבל גם אם אתם לא, תגידו  לי מה נראה לכם יותר קסום,

שיש חלק ממני שאני לא רואה ולא מרגיש פיסית אשר משתשמש בגוף שלי כמו מונית שירות להגיע ממקום למקום ולגרום לי לעשות דברים טובים ורעים, או הרעיון המדעי, שטוען שהגוף הפיסי שלי הוא אחד עם היקום, הוא בנוי בדיוק מאותם אבני לגו שהיקום עשוי מהם (אטומים), ויותר מכך, שהאטומים המרכיבים את גופי, הרכיבו פעם כוכבים רחוקים שהתפוצצו ואני גלגול של אותם כוכבים? שהמעשים הטובים והרעים שלי הם תוצאה של מערכת מדהימה של נוירונים, שמתפתחת עם השנים, בעזרת ניסיון , הרחבת אופקים והתבוננות בעולם בו אני חי? שבכל אחד מאיתנו יש את היכולת להרגיש, לאהוב, ליצור, להתבונן, ללמוד, לשפוט ו….כן, להחליט. להחליט מה טוב ומה רע? להחליט מה אני עושה עכשיו? לא כי יש תגמול בצורת חיי נצח וגן עדן, לא כי יש עונש בצורת גיהנום או גלגול לחיה נחותה, אלה כי אנו בעלי תבונה, חופשיים לעשות כל דבר העולה על רוחנו, ולשאת בתוצאות המיידיות, לטוב, ולרע?

מודעות פרסומת
מתויג , , , ,

7 מחשבות על “נשמה \ קרן טליאס

  1. נועה הגיב:

    אם אני טובה זה כנראה מגיע מהלב שלי, שלפי נקודת המבט שלי מחובר לנשמה בקו ישיר.
    אנחנו מגיעים לכאן עם נשמה, הנשמה זה מקור הטוב. כל כאב, צער או תחושה לא נעימה מקורם בגוף הפיזי.
    החיבור שלנו לטוב הוא חיבור נשמתי עמוק ועבודת מודעות. אם כולנו היינו מבטאים את הנשמה שלנו בכל רגע נתון, העולם הזה היה נראה טוב יותר. אם לקרוא לאנשים "נשמה" יוציא את זה מהם, אני מתחילה לקרוא לכולם נשמה, החל מהיום.
    כתיבה נהדרת!!

    • מארק הגיב:

      המגיבה מעליי משתמשת באפלוגטיקה ניו-אייג'ית (או אולי אולד-אייג'ית?) קלאסית.
      שימוש במושגים לא קשורים, לא מוסברים וטיעונים חסרי ביסוס.
      חמור מכך: "כל כאב, צער… מקורם בגוף הפיזי" זה מקור כל רע בדתות.
      גוף ונפש אחד הם, ראי חולי אלצהיימר.
      אני ממליץ על קריאה אינטנסיבית בכתביו של ניטשה ודוקינס, ובכלל להשכיל קצת במה שקשור ללוגיקה ומדע,על מנת להיפטר מהחשיבה המגוכחת הזו.

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אני איתך. העניין הוא באידאליזציה של מושג האינסוף: יש לנו במוח כ"כ הרבה קשרים ונוירונים, שהאישיות בנויה מהם. המספר הזה, של הקשרים בין הנוירונים הוא עצום ומבחינתינו אינסופי. לכן אנו מתיחסים לאישיות כמשהו אינסופי ומוסיפים אותה לקטרוגוריות האינסופיות של אלוהים, נשמה וכל החראה הזה.

    • kearn הגיב:

      אבל אנשים לא עושים את ההפרדה, זה חבל….

      • משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

        ולמרות זאת, יש דברים שאנחנו לא מבינים, ויתכן מאוד שיש דברים שלעולם לא נבין. ולדברים אלו אפשר לקרוא בכל מיני שמות, כמו נשמה.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    כתוב היטב
    אפשר להוסיף שנשמה יש רק למי שמסרב להכיר בהיותו חד-פעמי…
    מי שמבין –
    ככל שזה עצוב בעומקים פסיכים בשל היות החיים חסרי תוחלת –
    שעם המוות הוא חדל – אין לו נשמה.
    וזה ממש לא פוגע ביכולת שלו להיות טוב – או רע.
    ומי שטוען אחרת – חובת ההוכחה עליו…

  4. moranzana הגיב:

    נשששממממה, זו המצאה מזרחית 🙂
    לא, אבל עדיף להאמין שיש נשמה או איזו רוח חיים, היא זו שנותנת תשובה או טרמינלוגיה לחלק מהדברים שאנחנו לא יכולים להסביר.
    נהדר!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

מודעות פרסומת
%d בלוגרים אהבו את זה: