ארכיון חודשי: יולי 2012

פרסום/ קרן טליאס


אני אוהב פרסום. פעם הייתי רואה טלויזיה וסובל את הפרסומות, היום הרבה פעמים אני רואה חרא מסביב כדי לראות פרסומות טובות. ללא ספק הדבר שהכי תדיר בהסטוריית החיפוש שלי ביו טיוב הן פרסומות.

בתור מישהו שתמיד חטא בכתיבה בצורות שונות, אני רואה בפרסום את הצורה הכי מזוקקת וטהורה של כתיבה.

אם לסופר יש אינסוף עמודים לספר את הסיפור שלו – לתסריטאי יש לרוב כ- 90 עמודים. יותר קשה.

לתמלילן יש דף או שניים לספר סיפור. הרבה יותר קשה (אם עושים זאת טוב כמובן)

לקופירייטר לעומת זאת – יש בין משפט אחד ל30 שניות, תלוי במדיה. כמעט בלתי אפשרי. כמעט.

ובכל זאת העולם כל יום יותר מוצף בפרסומות חדשות. למרות שרובן לא שוות את הנייר עליו הן נכתבו, אתה נתקל לפעמים בפרסומת שנוגעת בך עמוק בפנים. כזאת שהורגת אותך מצחוק, או שגורמת לך לחשוב. כזאת שמעצבנת אותך לכל היום וגם כאלה שעושות לך שמח בלב. משפט אחד של קופי טוב – יכול לשנות עולמות.  

           (“make love not war” , “Just do it”,“yes we can") ועוד רבים וטובים אחרים

הסכנה בפרסום היא שכשעושים אותו טוב – אתה לא תמיד תרגיש שמספרים לך סיפור. סיפור יפה, סיפור מרגש…  אולי אפילו סיפור נכון, אבל עדיין סיפור. כזה שנכתב במטרה ברורה לגרום לך לעשות משהו.

ולסיפור יש כח עצום.

אני מאמין שהדוגמה הכי טובה לכוחו של פרסום (וזה מבלי להיכנס לפרסום פוליטי) היא המים המינרלים שכולנו שותים היום. מים מינרלים בבקבוקים, מייוצרים כבר מעל 150 שנה, אבל אף אחד חוץ ממלכים ואריסטקראטים בודדים לא חשב אפילו לשתות אותם.

אם היית שואל בן אדם בשנות ה-60  האם הוא מוכן לשלם על מים בבקבוק הוא היה נקרע מצחוק, הרי יש לו מים חינם בברז. מים הם זכות יסודית של כולם. גם לנו יש (כמעט חינם), אבל אנחנו לא שותים אותם.

בתחילת שנות ה-70 קיבל על עצמו משרד הפרסום,  האגדי "ליאו ברנט", להחדיר לשוק את המים המינרלים של "פרייה". הם עשו זאת באחד הקמפיניים המצויינים בהסטוריה, ע"י קישור המים המינרלים "פרייה" עם סלבריטאים רבים מהתקופה. הקמפיין נחל הצלחה אדירה וחברות מים רבות הצטרפו למסיבה. מאז כולנו משלמים על מים בבקבוקים ומתרצים את זה בכך שבמים שאנו קונים יש "מינרלים" או בכך שהצנרת בברז לא נקייה וכו'. תירוצים נפלאים שעולם הפרסום דאג לספק לנו.

אז האם פרסום הוא קומבינה שעושים עלינו? לא! טוב….. לפעמים. אבל פרסום הוא גם הדרך שלנו לגלות מוצרים חדשים, למצוא דרכים יעילות יותר לעשות דברים, לראות תרבויות אחרות ולהבין את הצורה בה הן חושבות. וגם לשמוע סיפור נהדר. כל עוד אנחנו זוכרים שמדובר בסיפור, וכאן הבעייה.

רובנו אנשים אינדיבידואליסטים בבסיסנו, אף אחד לא רוצה להודות שהוא מושפע מסיפורים שמוכרים לו. התשובה האינסטינקטיבית לשאלה "האם אתה מושפע מפרסום?" היא "לא". תנסו את זה. האם זה באמת ככה?  

לא? אז האם אנחנו חסרי אונים בפני המפרסמים?

חד שמשמעית לא. אנחנו רק צריכים להזכיר לעצמנו מדי פעם לחשוב על מה שאנחנו קונים ולא על מה שמוכרים לנו.

אני מזמין אתכם לניסוי קטן:

 

7 שאלות שכדאי לשאול את עצמך אם אתה חושב שפרסום לא משפיע עלייך.

1) מחקרים מראים שבימינו,רוב הבחירות של כולנו מושפעות מפרסום מודע ולא מודע, מה בך הופך אותך לחסין למשהו שכל שאר האנשים מושפעים ממנו בצורה בדוקה ומוכחת?

2), האם אתה באמת יודע מה ההבדל בין המים המינרלים שאתה  קונה, למי ברז? (עובדת בונוס :  מינרלים יש בשניהם)

3) תחשוב איך לדעתך נראה פס ייצור של מכונית סינית לעומת פס ייצור של מכונית גרמנית? עכשיו תחשוב על האסוציאציות שעלו לך, אל מה באמת הן מבוססות? האם ראית פעם פס ייצור של מכונית?

4) נסה להיזכר, כמה מנגינות של פרסומות מין העבר נחקקו לך בראש מספיק כדי שתוכל לזמזם אותן כעת?

5) כשאתה מקבל שתי הצעות מחיר עבור מוצר שברצונך לרכוש, האם אתה מתבאס לשמוע שהזול יותר הוא של "חברת בת" של חברה מוכרת יותר? אתה יודע למה יש חברות בת? אם לחברה המקורית יש את היכולת לייצר מוצר, למה שהיא תפתח חברת בת בכדי לייצר אותו?

 6) כמה פעמים יצא לך לצטט משפטים מפירסומות בתור בדיחה או כדי להעביר מסר? האם יכול להיות שמשהו שנכנס לתודעה שלך מספיק כדי שתוכל לצטט אותו, לא משפיע עלייך?

7) יש ג'ינסים שעולים 100 ש"ח וג'ינסים שעולים 1500 ש"ח. האם בימינו יש לך סיבה ממשית לחשוב שהג'ינס היקר יחזיק מעמד יותר זמן או בהכרח יהיה יותר יפה מהג'ינס הזול? ואם אתה משלם על "השם", מה נתן לשם הזה את היכולת לגבות  1400 ש"ח יותר?

מתויג , , , ,

נשמה \ קרן טליאס


המילה נשמה היא מילה כל כך יומיומית שאנחנו לעיתים נדירות חושבים על המשמעות שלה. נשמה הפכה להיות שם נרדף לכל מה שאנחנו רואים טוב בנו, באחרים, וגם רע אצל אנשים מסויימים. "הוא נשמה טהורה", היא כולה נשמה" "הנשמה שלו שחורה". הרבה מאיתנו נותנים דרור לפילוסוף הפנימי שלנו במחשבות על גלגול נשמות, טיהור הנשמה ועוד אינסוף הגיגים הקשורים בנושא.

אז מהי בעצם הנשמה? היכן היא יושבת? האם האני מורכב מהגוף הפיסי שלי או מהנשמה שבפנים?

האם באמת יש הבדל ביניהם?

באלפיים שנים האחרונות, המין האנושי למד לא מעט על הגוף שלנו, אין היום מילימטר רבוע בגוף שלנו שלא הוצאנו, פירקנו, החלפנו, החזרנו ובחנו בעזרת אינסוף כלי ניתוח, כמו ילד עם צעצוע חדש. טרם נתקלתי ברופא שאמר "הוא במצב קשה, אנחנו צריכים השתלת נשמה דחוף!" . אם נפתח ספרי אנטומיה לא נמצא פרק על  ה"אנימה" (נשמה בלטינית). האם יכול להיות שהנשמה החמקמקה לא ניתנת למדידה על ידי כלים מדעיים?

יקומו אלו שיגידו "אתה שבוי במחשבה מדעית ולכן לא יכול לראות את התמונה הגדולה". אולי, אבל מי כן יכול?

הרבה אנשים המגדירים את עצמם רוחניים במיוחד טוענים שהם לא רק יכולים לראות את הנשמה, אלה לתקשר ולרפא אותה.  אבל כמה קשה זה להגיד שתיקנת משהו שרק אתה יכול לראות? המלך עירום משהו….

אז למה אנחנו כל כך נדבקים למושג הזה?

אני אולי נאיבי, אבל אני מאמין שרובנו רוצים להרגיש שאנחנו טובים, אבל איך אנחנו יכולים למדוד את זה? אם אני חכם, זה כנראה קשור למוח שלי. אם אני חזק, זה כנראה קשור לשרירים והעצמות שלי. ואם אני טוב זה כנראה קשור ל…?

אין ספק שסופרים ומשוררים רבים תרמו לרומנטיזציה של המושג, נשמה היא דבר קסום, ואם ניקח מהמין האנושי את הנשמה שלו, הרי אנחנו יצורים פחות קסומים, יש פחות סיכוי שהנשמה שלי תתגלגל, או תעלה לשמיים, או תיאסף אל מפלצת הספגטי הכל יכולה. האם זה באמת ככה?

אני מאמין, כמו רבים אחרים, שהשיטה המדעית לבחינת העולם סביבנו היא השיטה שהביאה לתוצאות הכי מדוייקות עד היום. אבל גם אם אתם לא, תגידו  לי מה נראה לכם יותר קסום,

שיש חלק ממני שאני לא רואה ולא מרגיש פיסית אשר משתשמש בגוף שלי כמו מונית שירות להגיע ממקום למקום ולגרום לי לעשות דברים טובים ורעים, או הרעיון המדעי, שטוען שהגוף הפיסי שלי הוא אחד עם היקום, הוא בנוי בדיוק מאותם אבני לגו שהיקום עשוי מהם (אטומים), ויותר מכך, שהאטומים המרכיבים את גופי, הרכיבו פעם כוכבים רחוקים שהתפוצצו ואני גלגול של אותם כוכבים? שהמעשים הטובים והרעים שלי הם תוצאה של מערכת מדהימה של נוירונים, שמתפתחת עם השנים, בעזרת ניסיון , הרחבת אופקים והתבוננות בעולם בו אני חי? שבכל אחד מאיתנו יש את היכולת להרגיש, לאהוב, ליצור, להתבונן, ללמוד, לשפוט ו….כן, להחליט. להחליט מה טוב ומה רע? להחליט מה אני עושה עכשיו? לא כי יש תגמול בצורת חיי נצח וגן עדן, לא כי יש עונש בצורת גיהנום או גלגול לחיה נחותה, אלה כי אנו בעלי תבונה, חופשיים לעשות כל דבר העולה על רוחנו, ולשאת בתוצאות המיידיות, לטוב, ולרע?

מתויג , , , ,