ארכיון חודשי: אוגוסט 2011

פיץ' ולנשום


השאלה "איך עושים פיץ'?" היא שאלה שמטרידה רבות יוצרים צעירים ולעיתים גם מנוסים. כמובן שאין דרך אחת לעשות פיץ' נכון. כל סרט בהתאם לנקודות החזקות שלו והנקודות החלשות,ומה יתאים יותר לפרויקט, עם זאת ישנם מספר שאלות ששבות ועולות כאשר עולים בפני פאנל שופטים מקומי או בינלאומי –

7.5 דקות צריך להספיק בהחלט להספיק להציג פרויקט:

ברוב הפיצ'ים אתם ניצבים מול פאנלים המורכבים מאנשים שהמקצוע שלהם הוא לשמוע פיצ'ים, והמטרה שלהם היא לא לשמוע פיץ' אלה להעריך כמה שיותר מהר את הפרויקט שבפניהם,. ואם אתם לא יכולים לעשות זאת בזמן הזה כנראה שהמהות של הסרט לא מספיק ברורה עדיין.
הממוצע לרוב הוא שחצי מהזמן מנוצל עבור הצגת הפרויקט, והחצי השני לטריילר, לאו דווקא בסדר הזה.אלה עם כן יש לכך סיבה ממש טובה, עדיף לא לעבור את השלוש וחצי דקות ,קצת יותר.כמובן שזה לא מדע מדויק.
שאלה אשר שבה ועולה בצורה זו או אחרת לעיתים תכופות הוא כיצד מתקדמים הסרט והגיבור מנקודת ההתחלה שלו דרך המערכה השנייה עד סופו, ואיך זה יתבטא בסרט? מה צריך לקרות בסוף הסרט.למה בחרנו להתחיל את הסרט בנקודה שבחרנו, איפה הוא נגמר ולמה? מתי מפסיקים לצלם? סיפור חייב שיהיה לו התחלה אמצע וסוף (אם כי כפי שאמר גודאר, "לאו דווקא בסדר הזה") וחשוב להגדיר מתי מתחיל הסיפור ומתי הוא נגמר, הדבר מקנה יציבות ובהירות לכל הסרט.
כמו בכל יצירת אומנות השאלה מתי הסרט גמור היא שאלה קשה מכיוון שתמיד יהיה עוד משהו שכדאי לראות או שיכול לחדד, עם זאת, במידה והשלד של הסרט מדוייק מספיק, השאלה מתי הוא נגמר צריכה להיות ברורה.
עוד שאלה שכדאי להתכונן אליה מראש היא למה הסרט שלך צריך לעניין אותי? את הקהל שלי? מה יש לנו ללמוד ממנו? אסור לשכוח שהסרטים שלנו הם בשלב הזה מוצר, ואנו צריכים לזכור את הנקודות הייחודיות לסרט, בעיקר כאשר מדובר בקולנוע דוקומנטארי, שבו הפן האישי של הבימאי לרוב בא לידי ביטוי בצורה בולטת. ואולי גם למה זה מעניין קהל זר?
ישנה נטייה בעיקר אצל במאים צעירים, להתעקש על אספקטים מסוימים בסרט (לרוב האספקטים האומנותיים יותר), ולהתאהב ביצירה שלהם. דבר זה הוא יתרון עצום כאשר צריך לשווק את הסרט, עם זאת הוא גורם לעיתים לאיבוד טוטאלי של אובייקטיביות, דבר המקשה מאד על ביקורת עצמית חיובית.
פולקנר אמר פעם ש"בכתיבה אתה חייב להרוג את כל יקיריך", ובקולנוע אף יותר מהכתיבה.- אם שופטים אומרים לך שהם אהבו את הסרט שלך, אבל שחלק ממנו חייב לרדת במטרה להפוך אותו לקומוניקטיבי יותר,כדאי לחשוב על זה ברצינות, ובטח לא להתווכח איתם על הבמה.זו דעתם, והיא מותרת ולרוב גם מנוסה מספיק כדי להישקל ברצינות. ברור שהעמדה אשר הסרט נוקט בה חשובה לנו מאד אבל במידה ועמדה זו לא תהיה מספיק חדה וברורה, הצופה לא יבין אותה במילא.ולכן כאשר מספר אנשים רב לא מבין את אותו חלק בסרט, כנראה שיש בעיה באותו חלק.לעיתים פשוט פחות זה יותר.

מה צריך להיות בקטע וידאו שמוקרן בפיץ'?

מה להראות בפיץ' היא שאלה שמדירה שינה מעורכים ובמאים רבים, ובצדק.
בשלוש וחצי דקות אתם צריכים לגרום לסרט שלכם להיראות מדהים, להעביר שיש שם סיפור מעניין, להעביר את הסיפור המעניין הזה בצורה ברורה ובשאיפה גם להכיר את הגיבורים ולגרום להם להיראות מעניינים. כל זה בהפגנת הסגנון הוויזואלי והבימוי הייחודיים של הסרט.
עם זאת, הרבה אנשים שוכחים שקטע הוידיאו המוקרן בפיץ' יכול להיות גם רק הפגנת יכולת כגון סצנה מהסרט או בסרטים בעלי אופי ויזואלי ייחודיי כתלת מימד או אנימציה, הקטע המוקרן יכול להיות דוגמא לאותו אופי ויזואלי.
הדבר נכון בעיקר בסרטים אשר בשלבים ראשוניים מאד ואשר אינם גיבשו עדיין את הנקודות החזקות או הסיפור במלואו.
הקטע המוקרן שתראו יקבע בצורה משמעותית את תגובת הפאנל, ולמרות שטריילר טוב מעביר את כל האינפורמציה הנדרשת ובצורה נעימה. כדאי להקרין את מה שיגרום לסרט שלכם להיראות הכי טוב, אפילו אם זהו לא טריילר קונבנציונאלי.
חשוב מאד שבכל מקרה, תקפידו ליידע את הפאנל מה הם הולכים לראות, עד כמה קטע הווידיאו הזה באמת משקף את הסרט ולמה בחרתם להראות אותו, הדבר יקל על המסר שאתם רוצים להעביר בעזרת אותו קטע וידאו.
הדבר גם ימנע מכם להצטרך להשתמש במשפט "אבל בסרט זה לא יהיה ככה" כל פעם שהפאנל יגיד מה הוא לא אהב בטריילר.משפט שאף פעם לא עבד לטובת אף אחד.
תסבירו מה אתם רוצים להראות ואז תראו את זה.
עוד דבר שתמיד עוזר הוא שימוש בהומור, כולם אוהבים לצחוק ובמידה והסרט שלכם מאפשר זאת, השימוש בהומור הוא כלי מצוין להקל על הפאנל העייף את הצפייה בטריילר שלך.

סה"כ אין מה לעשות, פיצ'ינג זה הצגה ויש אנשים שיותר נוח להם עם זה ויש אנשים שפחות, ככל שתדעו להציג את הפרויקט בצורה שגם תעביר את מהות הפרויקט בקצרה וגם תגרום לפאנל לזכור אתכם, יגדלו הסיכויים להתעניינות בסרט שלך.

מודעות פרסומת